הזוג הצעיר לא התקבל לישוב – חברת 'הלה הנדסה' סרבה להשיב התשלום עבור רכישת בית

בני זוג צעירים ביקשו להעתיק את מגוריהם לכפר קיש שבגליל תחתון. לשם כך התקשרו בני הזוג עם חברת 'הלה הנדסה' בהנהלת רפאל אלאלוף, אשר יזמה וניהלה את הפרויקט. 'הלה הנדסה' הורתה לבני הזוג לשלם את דמי המינהל עוד בטרם פגשו את וועדת הקבלה לישוב, אך לאחר שנדחתה בקשת הזוג להתקבל ליישוב, סרבה 'הלה הנדסה' להשיב לזוג את כספם. בית המשפט חייב את 'הלה הנדסה' להשיב לזוג הצעיר את הסכומים שקיבלה לידיה, בסך  357,940 ש"ח, וכן לפצותם בגין הוצאות המשפט בסך של כ- 40,000 ₪.

התובעים, נורית ועדי אורן, ביקשו להעתיק את מגוריהם לכפר קיש שבגליל תחתון (ליד כפר תבור). לשם כך התקשרו במערכת הסכמים עם הנתבעת, חברת 'הלה הנדסה בניה ויזום (1998) בע"מ, שהינה חברת ייזום וניהול פרויקטים של בנייה. הנתבעת יזמה וניהלה את הפרויקט שנועד להרחיב את היישוב הקהילתי של כפר קיש ע"י צירוף משפחות צעירות כדוגמת התובעים.

עם תחילת הדיון בתיק, הובהר כי אין מחלוקת בין הצדדים על כי בשלהי חודש מרץ 2007, חתמו בני הזוג אורן על טופס הרשמה לפרויקט ההרחבה, ובמעמד החתימה שילמו מקדמה בסך 6,000 ש"ח. כחודשיים לאחר מכן הושלמה ההרשמה ובני הזוג חתמו על שלושה הסכמים משולבים:
א.      הסכם לפיתוח פנים המגרש אשר יירכש ממנהל מקרקעי ישראל.
ב.      הסכם לביצוע תשתיות ציבוריות
ג.       הסכם לבניית בית על המגרש

על פי המוסכם בין הצדדים, שלב ג' הינו שלב הקליטה, ולצורך כך על בני הזוג לעבור בדיקה גרפולוגית וראיון בפני ועדת הקבלה של היישוב, כאשר רק לאחר מכן יש להתקדם לשלב ד', בו אמורים בני הזוג לחתום על הסכם רכישה עם המינהל ביחס למגרש המיועד.

הנתבעת הורתה לתובעים לשלם את דמי המינהל

בני הזוג טענו כי עוד בטרם הסתיים שלב ג' ואושרה קבלתם ליישוב, הניעה הנתבעת (חברת 'הלה הנדסה') את שלב ד', ולפיכך חתמו בני הזוג על הסכם עם המינהל ושילמו את דמי ההיוון, אלא שלאחר מכן הודיעה להם מזכירות ועד הכפר כי בקשתם להיקלט ביישוב נדחתה, אולם חרף בקשותיהם, חברת הילה הנדסה לא השיבה להם את כספם, סכום הקרוב לכ- 400 אלף ש"ח, למרות שהדבר מתחייב מתוקף ההסכם בין בני הזוג לחברת 'הילה הנדסה'.

בתביעתם טענו בני הזוג כי ע"פ ההסכמים שנחתמו עם 'הלה הנדסה', אישור מועמדותם ע"י ועדת הקבלה מהווה תנאי מתלה, שבהיעדרו ההסכמים בטלים ומתחייבת השבה מלאה של כל הסכומים ששילמו. לפיכך דרשו בני הזוג כי בית המשפט יפסוק סעד הצהרתי על פיו ההסכמים בין הצדדים מבוטלים, וכן סעד כספי המורה על השבת הכספים ששולמו על ידם, בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות המשפט.

מנגד טענה 'הלה הנדסה' כי תביעת בני הזוג לוקה בחוסר תום לב, שכן הקדמת שלב ד' וחתימה על הסכם עם המינהל נעשתה על דעתם וברצונם, וכי יתר על כן, בני הזוג ביקשו מהחברה לסייע בנושא אי קבלתם ליישוב, ואכן, כך טענה 'הלה הנדסה', לאחר טיפול בנושא, וכחודשיים לאחר הגשת התביעה, נאות ועד היישוב לקבל את בני הזוג לכפר.

טענה נוספת של 'הלה הנדסה' היא כי בני הזוג היו יכולים, ואף צריכים, להקטין את נזקיהם, בין אם על ידי הגשת ערעור לועדה, ובין אם על ידי מכירת זכויותיהם במגרש לצד' ג' אשר היה בא בנעליהם, שכן לטענת 'הלה הנדסה', עבודות התשתיות הציבוריות ופיתוח פנים המגרש הושלמו, וכל העבודה ירדה לטימיון. לאור זאת, ביקשה 'הלה הנדסה' לקזז מכל החזר את סכום עלויות העבודה בפיתוח המגרש.

דיון והכרעה

בית המשפט בחן ומצא כי בין הצדדים הוסכם מפורשות על מנגנון שיפעל במקרה של אי קבלת בני הזוג לכפר. הצדדים סיכמו מפורשות כי במצב דברים זה, ההסכם יהיה מבוטל, והחברה תשיב את הסכומים ששולמו לה תוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה, מבלי שלצדדים תהיה טענה כלשהי אחד כלפי השני. כמו כן, מהסכמות אלה היה ברור לשני הצדדים, ונושא זה אף לא עמד במחלוקת בין הצדדים בעת הדיון בתיק, כי תנאי לכניסה לתוקף של ההסכמים הוא אישור קבלת הזוג ע"י וועדת הקבלה של הכפר, שהרי ללא קבלת התובעים כמשתכנים חדשים בכפר, לא יוכלו אלה לבנות את ביתם במקום, ואין כל תוקף לכל מערכת ההסכמים.

השופטת אירית מני-גור קבעה כי פזיזותה של חברת 'הלה הנדסה' היא האחראית לחתימה המוקדמת עם המינהל, ואין מקום לטענות החברה בדבר חוסר תום לב מצד בני הזוג. לדברי השופטת, הצדדים ראו בהליך הקבלה שלב פורמאלי בלבד, אך האחריות על כך מוטלת על כתפי החברה, שכן היא זו שניהלה את כל שלבי הרכישה, והיא שהפעילה את בני הזוג אשר פעלו על סמך הוראותיה. חברת 'הלה הנדסה' הורתה לתובעים במכתב ששלחה אליהם, לשלם את דמי המנהל עוד בטרם התובעים פגשו מי מאנשי וועדת הקבלה.

חברת 'הלה הנדסה' לא עמדה בהסכם בכך שלא השיבה לזוג את כספם

השופטת אף דחתה את טענת החברה כאילו בני הזוג לא עשו די על מנת להקטין את נזקיהם. זאת כיוון שכלל לא הוכח כי אפשרות להגשת ערעור הובאה בפני בני הזוג.

עוד קבעה השופטת כי ההודעה המתקנת, לפיה בני הזוג התקבלו ליישוב, היא תיקון מועט מדי ומאוחר מדי, שאיננו יכול להחשב כאילו קוים התנאי המתלה המצריך אישור מועמדותם של בני הזוג בידי וועדת הקבלה של היישוב. ראשית, ההודעה ניתנה חמישה חודשים וחצי לאחר הודעת הסירוב, ולאחר שבני הזוג כבר הגישו את תביעתם. שנית, ההודעה שהתקבלה לא הייתה חתומה ע"י וועדת קבלה, או אושרה על ידה, אלא נאמר בה ע"י מזכירות כפר קיש כי: "לאחר בחינה מחודשת של מועמדותם הרינו לאשר קבלתכם ליישוב". בהודעה לא נאמר ולא אוזכר כי וועדת הקבלה התכנסה שנית בעניינם ובחנה שנית את הקריטריונים. אלא נתקבלה החלטה של וועד היישוב שרצה להסדיר את התסבוכת הכספית אליה נקלעה החברה. לאור זאת נקבע בפסק הדין כי החלטת בני הזוג שלא לקבל את ההודעה המתקנת בדין יסודה.

על פי ההסכם, היה על החברה להשיב את הכספים ששולמו על ידי בני הזוג תוך 30 ימים מקבלת הודעת הסירוב של וועדת הקבלה, אך חרף העובדה שתקופה זו חלפה, הכספים טרם הושבו לבני הזוג. טענות החברה, כאילו סוכם בין הצדדים בעל פה כי החברה תגיש ערעור לוועדה לא נתמכו במסמכים, ונדחו על ידי בית המשפט.

פזיזותה של הנתבעת במסווה של יעילות ו"שירות ללקוח", התברר בדיעבד כרועץ לתובעים

אף טענות החברה, כי יש לקזז מהכספים ששולמו על ידי בני הזוג, נדחתה. ראשית, מכיוון שבהסכם נאמר מפורשות כי בני הזוג יהיו זכאים להשבה של כל הכספים במלואם. שנית, ייתכן והשקעות החברה בקרקע לא ירדו לטימיון שכן ישולמו על ידי רוכש חדש. שלישית, לא הובאו ראיות על עבודות שבוצעו בפועל. ורביעית, כל ההוצאות הכספיות נגרמו עקב פזיזותה של החברה, בכך שהקדימה את ביצוע שלבים ד' ו- ה', עוד טרם נתקבלה הסכמת וועדת הקבלה והושלם שלב ג'.

עדותו של מר רפאל אללוף, מנהל חברת 'הלה הנדסה'

במהלך עדותו, נשאל מנהל חברת 'הילה הנדסה', מר רפאל אלאלוף, מדוע לא הושבו הכספים לתובעים עם קבלת הודעת הביטול והודעת הסירוב. מר אללוף השיב כי סוכם עם התובעים טלפונית שהם יגישו בקשה נוספת לוועדה מאחר וקיימת אפשרות ערעור. אולם למרות בקשת השופטת, מר אלוף לא הציג בפני בית המשפט כל אסמכתא לאמירה זו. יתרה מכך, מר אללוף אף הודה כי אין לו כל ייפוי כח ו/או מכתב ו/או פנייה אחרת המורה לו לפתוח בהליכי ערעור. בנוסף, למר אללוף לא היה הסבר מדוע לאחר קבלת הודעת הביטול המפורשת מיום 19.9.07 לא השיב את הכספים כשכבר היה ברור שאין בכוונת משפחת אורן להתגורר בכפר קיש. בפסק הדין נקבע כי לחברת 'הילה הנדסה' היה נוח להוביל את העניין לאופציה האחרת, והיא קיום ההסכם ולא ביטולו. אופציה זאת היתה נוחה יותר לחברת 'הילה הנדסה', לא רק משום הקושי בהשבת הכספים לזוג הצעיר, אלא כדברי מר אללוף: "ז"א שסיימתי לעשות את עבודת הפתוח והמגרש על שמם ועכשיו הם רוצים לבטל".
 
סוף דבר – חברת 'הלה הנדסה' תחוייב להשיב את הכסף ולשאת בהוצאות

בהסכם בין הצדדים נכתב מפורשות כי אישור וועדת הקבלה של היישוב הינו תנאי מתלה אשר בלעדיו אין תוקף להסכם בין הצדדים. מכיוון שועדת הקבלה סירבה לצירוף בני הזוג, התנאי לא קויים, וגם ההודעה המתקנת של ועד היישוב קבילה לקיום התנאי.

לאור זאת, ההסכמים לא נכנסו לתוקף ויש לבטלם ולהורות על השבה מלאה של כל הכספים ששולמו על ידי בני הזוג לחברת 'הלה הנדסה', כפי שמפורט בהסכם בין הצדדים. השופטת חייבה את חברת 'הלה הנדסה' להשיב לזוג הצעיר את הסכומים שקיבלה לידיה בסך 357,940 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בנוסף חוייבה חברת 'הלה הנדסה' בהחזר הוצאות האגרות והוצאות העדים וכן בשכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪, כל אלה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.