הלקוחה טענה כי כחודשיים לאחר
השיפוץ החלו להופיע סדקים באריחי הקרמיקה וכי האריחים אף החלו לצאת ממקומם
ולבלוט מן הקיר. להגנתו טען הנתבע כי לא הוא עשה את עבודה, אלא אנשי מקצוע
שהביא.
תושבת צפון תל-אביב ביקשה לשפץ את חדר המקלחת והשירותים בביתה ולפיכך פנתה לשיפוצניק וסיכמה עמו כי הוא תרכוש בעצמה את הקרמיקה ואת הכלים הסניטרים והוא יבצע את עבודות האינסטלציה ואת התקנת הקרמיקה והאביזרים. בין השניים סוכם כי התשלום יעמוד על סך של 7,800 ₪.
לטענת האשה, השיפוצניק סרב לתת לה חשבונית בגין התשלום וכחודשיים לאחר תום השיפוץ החלו להופיע סדקים באריחי הקרמיקה והאריחים אף החלו לצאת ממקומם ולבלוט מן הקיר. האשה פנתה אל הנתבע בדרישה כי יתקן את הפגמים והנזק, אך זה סירב.
משכך, החליטה האשה להגיש כנגד השיפוצניק תביעה קטנה בבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב. לצורך כך פנתה האשה למהנדס בניין כדי לקבל חוות דעת מקצועית. ע"פ חוות דעתו של המהנדס, הנזק נגרם עקב שימוש בכמות קטנה מדי של דבק קרמיקה (המשמש להדבקת האריחים לקיר) ולא ניתן לבצע תיקון נקודתי אלא יש לבצע את השיפוץ מחדש. המהנדס העריך את הנזק שנגרם בסך של 35,000 עד 40,000 ₪.
להגנתו טען הנתבע כי לא הוא עשה את העבודה אלא אנשי מקצוע שהביא לצורך כך, וכי הדבקת הקרמיקה בוצעה על ידי פועלים סיניים שהובאו על ידי החתן של התובעת. בנוסף טען הנתבע כי הציע לתובעת שיתקן את הנזק תמורת 500 ₪, אולם הבת של התובעת צעקה עליו ולכן ניתק עימה קשר. לאחר ששמע את עדויות הצדדים ובחן את כתבי טענותיהם, קבע השופט אדי לכנר כי הוא מעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע: לדברי השופט, גרסת הנתבע כי רק הביא בעלי מקצוע מתוך רצון לעזור לנתבעת אינה סבירה בנסיבות העניין ולאור העובדה שסיפק את שרותיו בתשלום. השופט קבע כי הנתבע היה למעשה הקבלן בעבושה זו ולכן הוא נושא באחריות לטיב עבודתו מאחר והיה אמור לפקח על הפועלים ועל טיב העבודה.
עוד קבע השופט כי על-פי חוות הדעת של המהנדס, האחריות לנזק מוטלת על הקבלן, אלא שהוא לא פעל להקטנת הנזק ולא דאג לתקן את הדרוש תיקון, וטענתו כי סירב לתקן עקב צעקותיה של הבת של התובעת אינה מתקבלת על הדעת.
בסיכומו של דבר נפסק כי הנתבע הפר את ההסכם עם התובעת ולכן עליו לפצותה בגין הנזק שנגרם לה כתוצאה מעבודתו.
לעניין הנזק, השופט קבע כי כיוון שהתובעת פנתה לשיפוצניק ושילמה 7,800 ₪ בלבד, ואילו הערכת הנזק של המהנדס הינה מן הסתם לביצוע העבודה בפיקוח של מהנדס מוסמך, העולה עשרות מונים על הסכום ששילמה לנתבע, הרי אין לפצותה בגין מלוא הנזק כפי שהוערך על ידי המהנדס.
סוף דבר הוא שהנתבע חוייב להחזיר לתובעת את הסכום שקיבל בסך 7,800 ₪ וכן לפצות את התובעת בגין עלות הקרמיקה בסך 6,250 ₪ ובנוסף לפצותה בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, הוצאות משפט ועלויות נוספות בסך 3,200 ₪.
לסיכום, הנתבע חוייב לשלם לתובעת סך של 17,620 ₪ וזאת בתוך 30 יום.
[רחל שטרית – נגד – יהודה ששון, בית המשפט לתביעות קטנות תל אביב – יפו, תביעה קטנה 21942-10-12 בפני כב' השופט אדי לכנר. פסק הדין ניתן ב: ט' אלול תשע"ג (15 אוגוסט 2013)]
